מאמרים
    צור קשר
    דלג על צור קשר
    *
    checked

    ליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה - תאונת עבודה - עקב אירוע בודד או חשיפה לרעש מזיק בעבודה

    ליקוי שמיעה וטנטון (צלצולים באוזניים) הינן שתי פגיעות היכולות להיגרם הן כתוצאה מאירוע תאונתי חד פעמי – כגון פיצוץ רב עצמה והן כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש מזיק. בשני המקרים ליקוי השמיעה והטנטון יכולים להיות מוכרים כפגיעה בעבודה - תאונת עבודה, על ידי המוסד לביטוח לאומי.
    הגדל

    ליקוי שמיעה וטנטון הינן שתי פגיעות היכולות להיגרם הן כתוצאה מאירוע תאונתי חד פעמי – כגון פיצוץ רב עצמה והן כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש מזיק. במאמר זה נדון במצב המשפטי כאשר נפגע מבוטח בשמיעתו תוצאת חשיפה לרעש מזיק, שכן פגיעת שמיעה כתוצאה מאירוע תאונתי יחיד – כמוה ככל פגיעה תאונתית אחרת.

     

    ליקוי שמיעה – כשמו כן הוא ירידה בכושר השמיעה. טנטון הינו מצב בו שומע אדם צליל באוזניו בעוד צליל זה לא נשמע על ידי אחרים או על ידי הסביבה כאשר אחת הסיבות האפשריות להופעת צליל זה הינה חשיפה ממושכת לרעש מזיק.


    במקומות עבודה רבים קיימת חשיפה לרעש מזיק ולכן עשויה להיגרם פגיעה בשמיעה. כך למשל מי שעובד עם כלים רוטטים, גנרטורים, מי שועבד במפעלים עם מכשור רועש, נגרים, חשמלאים, מסגרים, עובדי מחלקת ניטול ברשות שדות התעופה, עובדי דפוס וכיוב' המרגישים ששמיעתם נפגעה עשויים להיות מוכרים כנפגעים בעבודה ובהתאם לקבל מענק או קצבה לפי חומרת הפגיעה.


    ביום 1.4.2005 נכנס לתוקף תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי שהתקבל על ידי הכנסת בדבר חקיקה שמכונה "חוק ההסדרים". תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי שינה סדרי העולם – ככל שהדבר נוגע לליקוי שמיעה וטנטון הנובעים מחשיפה מתמשכת לרעש מזיק. עניינו של תיקון 79 הינו קביעת הסדר ספציפי בעניין ליקוי שמיעה וטנטון. החוק קובע שורה של תנאים קשיחים וטכניים בעיקרם על מנת שמבוטח יוכר כמי שנפגע בעבודתו.


    לאור נוקשות החוק, ללא הכרת תנאיו וללא התייעצות מוקדמת, הסיכוי כי תתקבל תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כתאונת עבודה הינו סיכוי נמוך ביותר. חשוב להבין את תנאי החוק ולפעול לפיהם למען תהיה אפשרות כי הפגימה בשמיעה תוכר כפגיעה בעבודה.


    על כן, סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי קבע את התנאים הבאים על מנת שיוכר ליקוי שמיעה תוצאת חשיפה לרעש מזיק:


    "84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
    (1)  המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
    (2)  כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
    (3)  הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
    (א)  היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);
    (ב)  היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה."


    המחוקק קבע שורה של תנאים מצטברים ונוקשים אשר רק בהתקיימם יוכר מבוטח כמי שנפגע בשמיעתו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק.


    להלן סקירה קצרה של התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעובדה:


    המבוטח נחשף לרעש העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה:


    לפי  סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), המגדירות מי נחשב כעובד ברעש מזיק, לרבות פירוט עוצמות הדציבלים וזמני החשיפה הדרושים על מנת שאדם יוגדר כעובד ברעש.


    כושר השמיעה פחת בשיעור של ב- 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים:


    המחוקק חייב כי כושר השמיעה יפחת בשיעור של 20 דציבל, לכל הפחות, בכל אחת מהאוזניים. על פי לשון הסעיף, לכאורה, די בירידה בשיעור 20 דציבל באחת מהתדירויות הנבדקות (שכפי שפורט לעיל, נבדקת ירידת שמיעה בתדירויות שונות בטווח שבין 250 ל- 8,000 הרץ), על מנת לקיים תנאי סף זה להכרה בפגיעה בשמיעה כתאונת עבודה. אולם בית הדין הארצי קבע כי קיים צורך בירידה בשיעור של 20 דציבל, לכל הפחות, בתדירויות הדיבור קרי 500 - 1000 - 2000 הרץ.


     

    הגשת תביעה תוך 12 חודשים:


    על פי סעיף 84א הגשת התביעה בגין ירידה בשמיעה צריך שתהא תוך שנה, לכל היותר, מהמוקדם מבין אלו:

    א. היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה הרפואית.


    ב. המועד בו החליטה הועדה הרפואית כי החלה הירידה בשמיעה.


    המחוקק קבע מוסד התיישנות ייחודי וגמיש בכל הקשור בירידה בשמיעה אלא שגמישותו היא לרעת המבוטח.


    ראשית נקבעה הגבלה פרוצדוראלית שבה המבוטח חייב להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי תוך 12 חודשים, לכל היותר, מהיום בו התלונן בפני רופא על ירידה בשמיעה. אולם  גם אם המבוטח הגיש תביעתו לאחר פחות משנה ממועד תלונתו הראשונה עדיין יכולה תביעתו להידחות אם הועדה הרפואית תקבע כי הירידה בשמיעה החלה למעלה משנה טרם הגשת התביעה.


    לאור הסדר פוגעני זה בחרו בתי הדין האזוריים לפרש בצמצום יחסי את הסעיף, אך חרף פרשנות זו, על אף שהינה לכאורה מטיבה עם המבוטח, סביר להניח כי לא תתרום רבות למבוטחים.
    להלן סקירה קצרה של התנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי להכרה בטנטון כפגיעה בעובדה:


     

    טנטון- צפצופים באוזניים:


    התנאים בסעיף 84א להכרה בטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק נקבעו כדלקמן:


    "(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
    (1)   כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
     לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
     (2)   הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
     (3)   הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

     

    1. קיום כל התנאים הנוגעים לירידה בשמיעה:
    ראשית לכל דרישת המחוקק הינה כי יתקיימו כל התנאים הנוגעים לירידה בשמיעה אשר פורטו לעיל, ורק בהתקיימם ובהתמלא הדרישות הנוספות שיובאו להלן, ייתכן שיוכר המבוטח כמי שלקה בטנטון תוצאת עבודתו.


    2. הפחתה בשיעור 25 דציבל בשתי האוזניים בתדירויות 3,000 ו- 4,000:


    במקרה בו מדובר בטנטון קבע המחוקק שעל המבוטח להראות הפחתה בשיעור 25 דציבל לכל הפחות בשתי האוזניים בתדירויות 3,000 ו- 4,000 (בנוסף לפגיעה בתדירויות הדיבור שמהוות תנאי מקדמי להכרה בטנטון). מדובר בדרישה טכנית-פורמאלית על פיה מתבקש כי תוצאת בדיקת המבוטח תראה את ירידת השמיעה האמורה בתדירויות 3,000 ו- 4,000.


    3. תיעוד ברשומה הרפואית בזמן החשיפה לרעש מזיק:


    סעיף זה דורש כי התלונה הראשונה בפני גורם רפואי בגין טנטון באוזניים תוגש בשלב בו המבוטח עדיין עובד בעבודה המאופיינת בחשיפה לרעש מזיק. בפסיקה רוכך מעט תנאי זה, ונקבע כי אין להקפיד יתר על המידה על המבוטח שיכול ויתלונן בסמוך לאחר שחדל להיות חשוף לרעש מזיק אך עדיין יעמוד בתנאי זה.


    4. פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי:


    בבית הדין הארצי נדונה בהרחבה בעניין פרשנותו הראויה של סעיף 84א(ב) ונקבע ע"י כב' הנשיא אדלר כי הדרישה לתלונות חוזרות ונשנות קובעת כי יש צורך ביותר משתי תלונות של המבוטח אצל רופאיו על מנת למלא סעיף חוק זה.


    כך נקבע בפסיקה לגביי רכיב הפניות החוזרות והנשנות, שלוש קביעות פוזיטיביות:


    א. אין די בשתי פניות על מנת לעמוד בתנאי הסעיף.


    ב. הפניות צריכות להיות על פני פרק זמן משמעותי שאינו מתמצא בחודשים סבורים שלפני הגשת התביעה.


    ג. כמו כן נקבע בפסק הדין כי פניות לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי אינן ייחשבו במניין הפניות.


    ד. אין להביא בחשבון במניין הפניות תעודה רפואית ראשונית לנפגע בעבודה שניתנה לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי.


    לנוכח האמור נוצרה בעיה לפייה אם יגיש התובע את תביעתו לאחר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי במשך פרק זמן משמעותי יחלוף, במרבית המקרים, פרק זמן של 12 חודשים – או אז תביעתו תדחה עקב התיישנות או לכל הפחות לא תהיה חשיבות לפנייה הראשונה וניתן יהיה לדון בה רק בהליך של החמרה. לעומת זאת, אם יגיש התובע תביעתו בפרק הזמן של 12 חודשים – סביר להניח, במקרים מסוימים, כי הדרישה של פניות חוזרות ונשנות על פני פרק זמן משמעותי לא תתקיים.


    לנוכח האמור המלצתנו קודם כל להכיר את תנאי החוק ולפעול לפיו וכן לפנות להתייעצות עם עו"ד המבין בתחום בטרם הגשת תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה (תאונת עבודה).

     

    לתיאום פגישת ייעוץ עם עו"ד ללא התחייבות, נשמח לעמוד לרשותכם בטלפון שמספרו 08-9393100 או באמצעות מערכת הפניות המקוונת באתר.

    צור קשר
    דלג על צור קשר

    צור קשר

    חדשות המשרד
    דלג על חדשות המשרד
    עבור לתוכן העמוד