חולי IPF וחולי סרקואידוזיס – מחלת ריאות הזכויות ה"נעלמות" שלא ידעתם עליהן

על פי רוב מחלות ריאות עשויות להיות מוכרות כמחלות עקב חשיפה תעסוקתית. מחלת האסתמה, COPD, אזבסטוזיס, סיליקוזיס, בריליוזיס וסוגים שונים של סרטן הריאות (מזותליומה, אדנוקרצינומה ועוד) – עשויות להיות מוכרות כמחלות עקב חשיפה תעסוקתית. במקרים אלה – החולים מקבלים מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים חודשיים לצמיתות – בשיעור של עד עשרות אלפי ₪ בחודש. הקצבה המקסימלית לנכה עבודה (כולל קצבה מיוחדת לנפגע עבודה), עומדת כיום על 42,000 ₪ לחודש!

מנגד קצבת נכות כללית בביטוח לאומי עומדת על סכומים נמוכים בהרבה, מסתכמת באלפי ₪ בודדים ומוגבלת בגיל (ניתן להגישה רק עד גיל 67 לגבר ו-62 לאישה), וזכאי לקבל אותה רק מי ששכרו מעבודה נמוך (פחות מ- 6,200 ₪ לחודש). מנגד, נפגעי עבודה יכולים להגיש תביעה לביטוח לאומי בכל גיל וזכאים לקבל קצבה גם אם שכרם לא פחת וגם אם הוא מוסיף להיות גבוה מאוד (ללא הגבלה).

בניגוד לחולים במחלות האחרות שצוינו לעיל, שמוכרים פעמים רבות כנפגעי עבודה וזכאים לקצבה גבוהה, חולי סרקואידוזיס וחולי IPF(פיברוזיס ריאתי אדיופטי) – לא הוכרו כנפגעי עבודה, בטענה כי למחלות אלה אין גורם ידוע. ואם למחלה אין גורם ידוע – אזי לא ניתן להוכיח כי היא ארעה עקב העבודה.

בשנים האחרונות ארעה פריצת דרך בשתי מחלות אלה. ישנן בדיקות שיש בהן לגלות גורמי גם למחלות שהוגדרו כ- IPFאו כסרקואידוזיס.

מורים, רופאי שיניים, טכנאים, עובדי מפעלים, עובדי כפיים, חקלאיים, עובדי חברת חשמל ועוד רבים אחרים שנדחו או לא הגישו תביעות בעבר הוכרו כנפגעי עבודה וזכאים לתגמולים גבוהים מאוד גם לעבר וגם בשוטף.

גם במקרי פטירה, לא עלינו, הזכאות לתגמול לשארים שונה מאוד אם המחלה מוכרת כפגיעה עקב העבודה. קצבת שארים –רגילה- עומדת על כ- 1,000-2,000 ₪ לחודש. מנגד, במקרה של פטירה עקב עבודה – הזכאות היא לקצבת תלויים – שסכומה עשוי להגיע עד 20,000 ₪ לחודש.